top of page

שאלות מפתח לחסכון בזמן על אנרגיות מבזבזות

רגשות משפיעים עלינו וצורכים מאיתנו משאבים וזמן יקר.

בואו נלמד איך להתחיל לנהל אותם בחכמה.



כדי להתחיל לנהל את הרגשות השליליים האלה עלינו להתחיל בלשאול את עצמו את השאלות הבאות:


שאלה #1 אילו רגשות גורמים לי לאיבוד משאבים?


אילו רגשות גורמים לי לאיבוד משאבים? כלומר, אילו רגשות מביאות איתו לבזבז זמן ואנרגיה נפשית? האם זה דאגנות, פחד, עצבות?


שאלה #2 מה מרגיז אותי?


מה הדברים שמציתים אותי וממלאים אותי בעצבים שקשה לי לשלוט עליהם בקול רם ואו ביני לבין עצמי? - אם מישהו מסויים אומר לי משהו ואיך? במקרים של אי צדק שבאים על חשבוני? שיבוש התכניות שלי?


שאלה #3 כמה זמן מתבזבז לי על אנרגיות שליליות?


כמה זמן מתבזבז לי הלכה למעשה וכמה זמן מתבזבז על אנרגיות שליליות?

האם יש דרכים להימנע מראש ממצבים כאלה? האם יש דרך "לקנות" פתרונות? איך להרגיל את עצמי לשלוט מהר יותר על האנרגיה השלילית ולהתעשת?


דוגמה להמחשת הפרקטיקה:

אני נורא מתרגזת שהבית מתלכלך. בוקר, יש יום שלם לפניי. לוז מלא ומשימות להשלים. מארגנת שלושה ילדים לגן, מביאה להם לאכול ולשתות משהו. תוך כדי מסדרת קצת את עצמי ומוודא שלכולם יש את מה שהם צריכים ליום שלהם. הכל הולך לפי התכנית. פתאום, קערת קורנפלקס נופלת (בלי כוונה כמובן) על רצפת הפרקט. אני אומרת בקול רם מתוך מנטרה: "זה לא היה בכוונה" המשמעות בזמן: תוספת זמן על נקיון מהרצפה. המשמעות באנרגיה: עצבים. דבר כזה מציף אותי בעצבים (שאני משתדלת לא להוציא החוצה כי הילדה לא הפילה בכוונה הרי). נשמע בקטנה? בפועל הלכה רבע שעה נוספת על נקיון הרצפה שהוסיפה לזה עוד רבע שעה נוספת בכביש כי יצאתי מאוחר יותר. באמת כשמקמטים את זה בזמן זה אולי לא נשמע נורא אבל! פה מגיע החלק של האנרגיות. בפועל מתחילה את היום בעצבים ומשקיעה אנרגיה של חצי שעה לפחות להרגיע את עצמי. במקרה שלי הכל נעשה בתוך הראש. אנסה להבהיר את הנקודה: כשאתם מתחילים את היום מלאי אנרגיות ורעננים התפוקה תהיה בהתאם והמשך היום יתנהל בהתאם. שאתם מתחילים את היום בעצבים שהושקע זמן ניכר על מנת לנטרלם התפוקה והאנרגיות שימשיכו איתכם לאורך כל היום יהיו פחותים, גם אם בקצת. שאלתי את עצמי את השאלות האלה והצלחתי למצוא פתרון - קניתי שואב שוטף! נשמע שטחי? בשורה התחתונה השקעתי כסף וקניתי לעצמי פתרון לבעיה שצרכה לי רבע עד חצי שעה כל יום בזמן + רבע עד חצי שעה של בזבוז האנרגיה שלי על עצבים. הרגע שהבנתי שעשיתי את ההחלטה הנכונה: נשפך לבת שלי השוקו (בפעם המיליון בערך), לא אמרתי כלום. לקחתי את השואב ותוך דקה הרצפה חזרה כשהייתה. הבת שלי בת השלוש, אמרה לי: אמא למה את נראית שמחה. הסתכלתי עליה בתהייה. תמיד שמתלכלכת הרצפה יש לך פרצוף כועס.

אקסטרה כסף



bottom of page